להקמה וניהול חנות באינטרנט ע"י סמארטפון! לחץ כאן »

 

העסק שלך יכול להופיע כאן. לחץ כאן לפרטים »




הטנקים


טנק

 
טנק מרכבה סימן 4 ישראלי
הגדל
טנק מרכבה סימן 4 ישראלי
טנק T-34 סובייטי
הגדל
טנק T-34 סובייטי

טנק הוא רכב קרבי משוריין המיועד לפגוע בכוחות אויב יבשתיים באש ישירה. הטנק הראשון יוצר בבריטניה במהלך מלחמת העולם הראשונה. האנגלים נתנו לטנק את שמו (Tank), שפירושו באנגלית מיכל, בשל רצונם להטעות את האויב, ולא, כפי שחושבים לעתים בטעות, על שם דמיונו לחבית מים.

 

היסטוריה

מאמר ראשי - התפתחות הטנקים

הטנק מראשית דרכו עד מלחמת העולם השנייה

סימן 1 - הטנק הראשון שנוצר בבריטניה
הגדל
סימן 1 - הטנק הראשון שנוצר בבריטניה

הטנק נוצר על מנת לתת מענה לבעיה שעמדה לפני הפיקוד הגבוה במהלך מלחמת העולם הראשונה - קצב האש הגבוה של התותחים והנשק קל גבה קורבנות גדולים מהצד התוקף בלי להעניק לו ניצחון. היה צורך להביא לשדה הקרב מכונה, אשר תישא על גבה כלי נשק מסייעים לחיל רגלים המסתער ותדכא בכוח האש שלה את מקורות הירי של האויב שלא הושמדו בהרעשה ארטילרית. ב?1912 הציע ממציא בריטי בשם דה-מול תוכנית לרכב זחלי שנגנזה. ב?1915, אל מול הקיפאון בחזית המערבית במלחמת העולם הראשונה, הציע הממציא את הצעתו פעם נוספת וזו נדחתה בשנית. לבסוף הוחל פיתוח של טנק בתצורה שונה מזאת שהציע דא-מול.

למרות הפוטנציאל הגדול הטמון בו, לא השכילו מדינות ההסכמה לנצל את הטנק. הן שלחו לקרב רק טנקים בודדים וכך איבדו את אפקט ההפתעה הטמון במתקפת טנקים מסיבית. רק לקראת סוף המלחמה הן השתמשו בטנק כראוי וניצלו את יתרונותיו. השימוש הממשי הראשון בטנק על מלוא אפשרויותיו היה בקרב קמברה, ב?20 בנובמבר 1917. הטנקים הצליחו להבקיע את החזית הגרמנית, והכוחות של בעלות הברית לקחו בשבי עשרת אלפים חיילים גרמנים, 123 תותחים, ו?281 מכונות ירייה - הצלחה כבירה באותם הימים כאשר התקדמות של קילומטר או שניים נחשבה ל"פריצת דרך".

בין שתי מלחמות העולם פותחו טנקים רבים ברחבי העולם. ארה"ב, בריטניה, צרפת, ברה"מ ואחרות ייצרו טנקים בעלי שריון טוב יותר ובעלי עוצמת אש גדולה יותר. אולם רק מדינה אחת פיתחה ואימצה תורת לחימה שכללה שימוש בכוח משוריין וממוכן ברמה האסטרטגית. הייתה זו גרמניה. ההבדל העיקרי בין תורת הלחימה הגרמנית לזו של שאר הצבאות היה איחוד הטנקים בדיביזיות עצמאיות ומאוחר יותר אף בארמיות, בעוד שיתר המדינות פיזרו את הטנקים שלהם בין דיביזיות החי"ר או הפרשים עם כמה בריגדות עצמאיות. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה שעטו הפנצרים הגרמניים לתוך פולין, ובמכת מחץ דרסו את הצבא הפולני המיושן. גם בעת הפלישה לצרפת ב?1940 שיחקו הטנקים הגרמניים תפקיד מכריע, כשהוכיחו שקו ביצורים נייח דוגמת קו מז'ינו אינו יכול להם.


הטנק ממלחמת העולם השנייה עד היום

בשנת 1941 פלשו הנאצים לרוסיה, ובכך החלה שרשרת הקרבות השריון הגדולים ביותר בהיסטוריה. הכוח הגרמני כלל אלפי טנקים, וקרבות שריון בשריון אדירים התחוללו כאשר הוא עשה את דרכו לעומק ברית המועצות. בשנת 1942 נערכה הלחימה העזה בצפון אפריקה בין קורפוס אפריקה של גנרל פלדמרשל ארווין רומל הגרמני לארמייה השמינית של גנרל מונטגומרי הבריטי. כמעט 2,000 טנקים משני הצדדים השתתפו בקרב ההתשה של אל-עלמיין.

ב?1944 נחתו בנות הברית בנורמנדי. בגל הראשון נכללו טנקי השרמן DD האמפיביים בנוסף לעוד סוגים רבים של טנקים. הטנקים הגרמניים שוב היוו אויב קשה, אך הכמות המוחצת של השרמנים הביאה לניצחון. ב?1945 הסתיימה מלחמת העולם השנייה. היה ברור שבכל סכסוך עתידי יהיה לטנק תפקיד מכריע. במזרח ובמערב המתינו עשרות אלפי הטנקים שיוצרו להילחם בגרמניה לאויב חדש. מלחמת העולם השנייה הביאה להתפתחות אדירה בתחום הטנקים. השריון נעשה עבה יותר, חימוש הטנק היה לגדול יותר ולמדויק יותר, ופותחו תאוריות טקטיות ואסטרטגיות לשימוש בטנקים.

עם תחילת המלחמה הקרה בין הגוש הקומוניסטי למערב, היו חמושים שני הצדדים בטנקים ממלחמת העולם השנייה. בניסיונותיהם לייצר טנק שיתמזגו בו גם השריון והחימוש הכבד של הטנקים הכבדים, וגם המהירות ויכולת התמרון של הטנקים הבינוניים, הגיעו שני הצדדים לאותן מסקנות ופיתחו את טנק המערכה. טנק זה, שהראשונים מסוגו היו הצנטוריון, הT54 והפטון משלב בתוכו מהירות, שריון וחימוש, המתפשרות זו עם זו. כך נוצר מעין האולר השוויצרי של הטנקים: טנק שממלא את תפקיד כל סוגי הטנקים שקדמו לו (פרט לטנק הקל).

טנקי המערכה ממלאים עד היום תפקיד מרכזי בצבאות הגדולים, וכנראה ימשיכו למלא אותו גם בעתיד, ולו רק בשל יכולתם להטיל מורא באויב ולהפגין עוצמה. לטנק יש יתרון חשוב בשטח בנוי - במיגון הכבד שלו ובאמצעי התצפית המתקדמים הוא מהווה בפועל מוצב נייד. הפיתוחים הטכנולוגיים מהשנים שאחרי המלחמה ניכרים בטנק היטב. מערכות ממוחשבות החליפו את האמצעים הפשוטים של העבר. תנאי הצוות השתפרו ללא הכר. שריון מתוחכם נוסף על שריון הפלדה הישן והסטנדרטי.

מבנה הטנק ומאפייניו

מאמר ראשי - מבנה הטנק
איור של מבנה הטנק
הגדל
איור של מבנה הטנק

הטנק המודרני מורכב משלושה חלקים עיקריים: תובה, צריח ותותח.

  • בתובה מותקנת מערכת ההנעה של הטנק הכוללת חטיבת כוח - המנוע והמימסרת. מזקו"ם, דלק וכמובן נהג.
  • הצריח הוא החלק האקטיבי של הטנק המשמש ללחימה ובו מתנהלת עיקר הפעילות. בצריח יושבים המפקד, התותחן והטען. בצריח נמצאות רוב מערכות הנשק, האופטיקה והקשר של הטנק.
  • התותח, כשמו כן הוא, משמש לירי בכינון ישיר.

ניידות

רובם המוחלט של הטנקים נעים באמצעות מזקו"ם (מערכת זחלים, קפיצים ומרכובים) ונהנים מיתרונותיה: יכולת העבירות המוגברת וחלוקת משקלו של הטנק על שטח פנים רחב (דבר המקטין את סיכויו לשקוע בקרקע בוצית). כדי להתגבר על מכשולים קשים כגון תעלות נגד טנקים, שדות מוקשים וברזלים נגד טנקים - מסתייעות יחידות שריון בליווי צמוד של יחידות הנדסה. לצד הטנקים הרגילים ניתן למצוא גם דחפורים ממוגנים, טנקי גישור (טנק שצריחו הוחלף במערכת גישור הידראולית) ונגמ"שי הנדסה עם מגובים לפריצת שדות מוקשים. הדחפורים משמשים למילוי תעלות נ"ט, להערמת סוללות, לפריצת סוללות, לסלילת דרכים וכן לחפירת עמדות לטנקים.

שריון ואמצעי הגנה

החלק העיקרי במיגון הטנק הוא השריון. בתחילת דרכו היה שריון הטנק מורכב בעיקרו מלוחות פלדה שהגנו על הצוות מאש קלה ורסיסים. עם התפתחות נשק שחדר מעבר לשריון זה, החלו מתכנני טנקים לחפש דרכים למיגון טוב יותר של הטנק. בתחילה עיבו את הפלדה, אולם התוצאה הייתה עלייה במשקל הטנק שהקשתה על ביצועיו. צוות תכנון רוסי שתכנן את הT-34 מצא פתרון חלקי. הרוסים התקינו את השריון בשיפוע, כך שלוח שריון באותו העובי מספק יותר הגנה.

שריון הטנק שופר גם בדרכים אחרות. נמצאו חומרים שונים שהיוו תוספת לשריון הפלדה והעניקו הגנה טובה יותר. בין חומרים אלה היו סגסוגות חזקות במיוחד וגם חומרים קרמיים. בנוסף ישנו השריון הריאקטיבי. שריון זה, שהשימוש הראשון בו נעשה על ידי ישראל, נועד למנוע חדירה של ראשי נפץ הידועים בשם "מטען חלול".

אחת מנקודות התורפה של הטנקים היא פגיעותם להתקפה מן האוויר. זאת מכיוון שהחלק העליון של הטנק אינו משופע, והשריון בו לרוב דק יותר. על כן קבוצת טנקים צריכה ליווי צמוד של נ"מ. מאותה הסיבה טנקים נייחים פגיעים לתקיפות ארטילריות. נקודת תורפה נוספת של טנקים היא הפגיעות למטעני גחון. ישנם אמצעי מיגון לגחון הטנק (כגון פלטות נוספות או מגובים כנגד מוקשים), אך לרוב התקנתם פוגעת בניידות הטנק.

חימוש

נשק

טנק מרכבה סימן 3 חמוש בתותח 120 מ"מ, מקלע מדמה תותח M2 ומאג מפקד.
הגדל
טנק מרכבה סימן 3 חמוש בתותח 120 מ"מ, מקלע מדמה תותח M2 ומאג מפקד.

הטנקים הראשונים היו חמושים במקלעים ובתותחים קלים. בתחילה לא היה הצריח מסתובב ב?360 מעלות, ולכן נדרש חימוש משני בשני צידי הטנק. היו גם טנקים בעלי כמה צריחים, או טנקים שחימושם העיקרי בתובה ועשו שימוש בצריח קטן עם תותח בקוטר קטן. דגמים אלו נעלמו לחלוטין במלחמת העולם השנייה. מאז לטנקים יש צריח אחד המסתובב ל?360 מעלות ובו תותח ראשי אחד (כיום התותח הוא בקוטר של 105 - 125 מ"מ) ומקלע מקביל, בנוסף לחימוש משני כמו מקלע מפקד ומדוכות עשן.

טיווח ובקרת אש

אחד מהמרכיבים החשובים בטנק הוא כוח האש. לכוח האש אחראי בעיקר התותח. את עוצמת כוח האש לא קובעים רק טווח התותח ויכולת ההשמדה שלו, אלא גם יכולתו לפגוע במטרות ממרחקים גדולים תוך כדי תנועה. האמצעים שמשמשים לכיוון התותח למטרתו נקראים אמצעי טיווח ובקרת אש. אמצעים אלה השתנו רבות במהלך השנים, מ?1916, אז התגלגל הטנק הראשון אלי קרב בסום ועד היום.

במלחמת העולם הראשונה נעדרו מתותחי הטנקים אמצעים לבקרת אש. התותחן כיוון את התותח ידנית, לפי ניסוי וטעייה. במלחמת העולם השנייה המצב היה שונה. הטנקים נעשו מהירים יותר, תותחיהם - ארוכי טווח ומדויקים יותר, והחשוב מכל - השתנה תפקיד הטנק בשדה הקרב. עתה הוא נדרש להשמיד טנקי אויב בקרבות תנועה מהירים. כתוצאה מכך עלתה מאוד חשיבותה של בקרת האש. במלחמת העולם השנייה היו אמצעים פרימיטיים לבקרת אש.

לאחר סיום המלחמה ועם תחילת השימוש בתותחי טנקים גדולים יותר וארוכי טווח, נעשו מאמצים לאפשר לטנקים ירי מדויק לטווחים ארוכים. הישג משמעותי ראשון נרשם עם פיתוחו של מד?טווח אופטי ששולב בו מחשב בליסטי. בשנות השישים הופיע מד?טווח לייזר, המחשב את המרחק למטרה באמצעות שליחת קרן לייזר אליה וחישוב הטווח על?פי הזמן שחלף עד חזרתה של הקרן.

בשנות השמונים הוחלף המחשב הבליסטי במחשבים אלקטרוניים מתוחכמים. הם מחשבים לא רק את הטווח אלא את זווית הטנק (שיפוע הקרקע שעליה הוא נמצא), ובגרסאות חדשות יותר אף את בלאי התותח. בנוסף ישנה אפשרות לירי על מטרה בתנועה, כאשר התותחן עוקב אחר המטרה, המחשב לומד את מהירותה וכיוונה, ומפצה על כך לפני הירי. המערכות החדשות כוללות גם אפשרות לתיקון קבוע מראש, שעל מנת לבצעו די בלחיצת כפתור, זאת כדי לאפשר זמן קצר לבין הירייה הראשונה והשנייה כשיש החטאה. הודות למערכות אלה הטנק המודרני מסוגל לפגוע במטרתו מאלפי מטרים, ופגיעות נעשות לעתים קרובות בפגז הראשון, בניגוד לעבר שבו היה צורך בכמה תיקונים.


תחמושת

הסוגים העיקריים של פגזים שבהם משתמש הטנק הם:

  • מעיך (HE): מיועד לשימוש כנגד מטרות רכות (חי"ר, מבנים, רק"מ קל). במקור נועד המעיך כנגד טנקים, הפגז נועד "להימעך" על שריון הטנק ולהתפוצץ. הפיצוץ לא אמור לחדור את שריון הטנק, אלא להעיף חלקי מיגון פנימיים על אנשי צוות הטנק. כיום - עם ההתקדמות בטכנולוגית המיגון - המעיך כבר אינו יעיל כנגד טנקים, ומשמש בעיקר כחימוש נגד אדם. בעל אפקט השמדה בעקרון דומה לרימון יד (אך כמובן בעל עוצמה רבה בהרבה).
  • פלאשט: פגז נגד אדם המכה בחיל הרגלים באמצעות מטר של אלפי חיצים קטנים וחדים.
  • חלול (HEAT): פגז "ליינר" נגד טנקים שחודר את שריון הטנק באמצעות זרם של נחושת המותכת באלפי מעלות. הרש"ק החלול נפוץ גם בקרב רקטות נ"ט וטילים נגד טנקים.
  • חוצצן (SABOT): פגז ח"ש (חודר שריון) בעל תרמיל מתכלה וקליפה נפתחת. פגז ח"ש הוא למעשה חץ מתכת חזק במיוחד שחודר שריון באמצעות האנרגיה הקינטית האדירה שהוא צובר. פגזי הח"ש עשויים ממתכות קשות - טונגסטן בדורות המוקדמים ואורניום מדולל בסוגים המודרניים ביותר.

אופטיקה

חימוש הטנק כולל אמצעים אופטיים למספר מטרות:

  • פריסקופ - מאפשר תצפית מתוך הטנק החוצה מבלי לחשוף את אנשי הצוות לפגיעה. תצפית זו נועדה לצורך הכוונת הטנק וזיהוי של אויב בולט. התצפית באמצעי זה מוגבלת ביותר מבחינת יכולת ההבחנה בפרטים, למרות שדה הראיה רחב יחסית.
  • טלסקופ מאפשר תצפית מדויקת יותר לזיהוי פרטים: האמצעי לכך הוא. החיסרון של מערכת כזו הוא שדה ראיה צר ביותר.
  • אמצעי לראיית לילה מאפשרים ראייה בחושך. בטנקים מודרניים (אם כי ראשית ההתפתחות של הנושא הייתה כבר בסוף מלחמת העולם השנייה בטנקים גרמניים) מותקנות מערכות מסוגים שונים המאפשרות ראיה גם בחושך.

אמצעי התצפית היעיל ביותר הוא עדיין עין בלתי מזוינת. כאשר מפקד הטנק מוציא את ראשו מחוץ לטנק הוא יכול להבחין באוייבים ובמכשולים טוב יותר מאשר דרך פריסקופ או אמצעי ראייה אחר מתוך הטנק, אולם במצב כזה המפקד חושף את עצמו לפגיעה. בצבאות שונים קיימת מדיניות שונה לגבי צורת התצפית הרצויה בעת קרב. ברוב הצבאות ההנחיה היא כי יש לתצפת אך ורק מתוך הטנק. צה"ל יוצא דופן בכך שבמצבים מסוימים כוללת תורת הלחימה שלו תצפית מחוץ לטנק.

תקשורת

הטנקים הראשונים לא צוידו באמצעי תקשורת חיצוניים או פנימיים ראויים לשמם. התקשורת בין טנקי מלחמת העולם הראשונה וסביבתם נעשתה בסימני דגלים, ביוני דואר (כאשר הטנק נתקע מאחורי קווי האויב), ובסימני ידיים. רק לקראת סוף המלחמה צויד חלק קטן מהטנקים במכשירי קשר רדיו. בתוך הטנק היה המצב לא פחות קשה, והתקשורת נעשתה בהלמות פטיש על גוף המתכת או בסימני ידיים. במלחמת העולם השנייה השתפר המצב בהרבה. הגרמנים היו הראשונים להכניס קשר רדיו בקנה מידה גדול לטנקים שלהם, ובסופו של דבר כל טנק בצבאות הלוחמים צויד לפחות בקשר חיצוני. חלק ניכר צוידו גם בקשר פנימי. במלחמה הקרה צוידו כל הטנקים בקשר חיצוני המאפשר לתקשר עם הטנקים האחרים, וקשר פנימי המאפשר תקשורת בין חברי הצוות.

השלב הבא בהתפתחות הקשר בטנקים (במאה ה?21) הוא הכנסת מערכת ניהול קרב דיגיטלית המאפשר בנוסף לתקשורת בין הטנקים השונים לכוחות אחרים בשטח גם קבלת תמונה שלמה של שדה הקרב (איפה נמצאים הטנקים האחרים, איפה נמצאים מטרות שאותרו ע"י מזל"טים). כיום, מערכת כזאת מותקנת רק בטנק מרכבה סימן 4 אך יש מגמה גם להתקינה על טנקים ישנים יותר ונגמ"שים. ישראל וארה"ב מובילות בתחום זה בעולם.

סוגי טנקים

מאמר ראשי - סוגי הטנקים

הטנק הראשון היה טנק סימן 1 הבריטי. טנק זה היה קיים בשתי גרסאות, שהיוו למעשה את שני סוגי הטנקים הראשוניים:

"זכר" - טנק המצויד בתותח ארטילרי נגד מטרות כבדות. "נקבה" - טנק המצויד בעיקר במקלעים כנגד חי"ר.

בהמשך מלחמת העולם הראשונה הופיעו טנקים צרפתיים וגרמניים. טנקים אלה היו בעלי משקל וחימוש שונה מהטנק סימן 1. בנוסף, הבריטים עצמם פיתחו טנקים קלים יותר, ולכן סיווגו הבריטים את הטנקים סימן 1 כטנקים כבדים. מכאן ניתן לראות שבסוף מלחמת העולם הראשונה החל סיווג הטנקים על פי משקל. לאורך השנים עלה המשקל הממוצע של הטנקים, וכך השתנו גם הגדרות המשקל לכל קטגוריה.

עם המשך פיתוח הטנקים נוצרו סוגי טנקים רבים. שיטת הסיווג לפי משקל לא הייתה מספקת, שכן המשקל בלבד לא הספיק לקביעת סוג הטנק. טנק שנחשב כבד במדינה אחת, היה בינוני במדינה אחרת. לכן מדינות החלו לסווג טנקים על פ תפקידם בשדה הקרב בהתאם לתורת הלחימה של המדינה הספציפית. כך נוצרו טנקי החי"ר, טנקי השיוטפרשים, ולבסוף טנקי המערכה העיקריים.

AMX-13, טנק קל מ1952
הגדל
AMX-13, טנק קל מ1952
  • טנק קל הוא טנק קטן וקל יחסית. טנקים אלה הקריבו את המיגון והחימוש לטובת הניידות. הטנקים הקלים הראשונים, דוגמת הרנו FT נועדו לשרת כחיל פרשים משוריין. הטנקים הקלים היו אמורים לנצל את המהירות הגבוהה יחסית שלהם ולפרוץ בכמויות לעורף האויב דרך נקודות תורפה. תפקיד זה יועד לטנקים אלה מתקופת מלחמת העולם הראשונה ועד מלחמת העולם השנייה. טנקים קלים יוצרו גם אחרי מלחמת העולם השנייה וזכו להצלחה לא מבוטלת. הסיבה להצלחת טנקים קלים מודרניים היא שמשקלם הקל מאפשר לבצע בקלות דברים המסובכים לטנקי המערכה העיקריים. יתרון נוסף של הטנקים הקלים הוא שהם פחות יקרים לייצור ותחזוקה.
  • טנק בינוני כשמו כן הוא, מדובר בטנקים שאינם הקלים ביותר אך גם לא הכבדים ביותר. הטנקים הבינוניים היוו איזון בין כוח אש, ניידות ושרידות ונועדו למספר רב של תפקידים. היתרון בטנקים הבינוניים היה בגיוונם, ביעילותם ובקלות ייצורם באופן המוני (בניגוד לטנק הכבד). לשיאם הגיעו טנקים הגיעו במלחמת העולם השנייה, עת יוצרו בכמויות אדירות והיוו את חוט השידרה של חילות השריון משני הצדדים. את הטנקים הבינוניים ירשו טנקי המערכה העיקריים.
  • טנק כבד הוא טנק כבד במיוחד שבו הדגש הוא על שריון וכוח אש ופחות על ניידות. הטנק הכבד תוכנן במקור כדי להוביל בהסתערות, ולפרוץ את הדרך לכוחות האחרים, אך בפועל נמצא שימושי יותר דווקא בתפקידים הגנתיים. מטרות התכנון היו לאפשר לטנק יכולת פריצת מכשולים, שריון מסיבי וכוח אש מספיק כדי להשמיד טנקים ומשוריינים אחרים. במלחמת העולם השנייה התפרסמו הטנקים הכבדים, בעיקר הגרמניים, כאשר השמידו כוחות של טנקים בינוניים שעלו עליהם במספריהם. בעשורים שאחרי המלחמה פחתה חשיבותם של הטנקים הכבדים, והם הוצאו משימוש לטובת טנקי מערכה עיקריים.
  • שריונית (tankette) הוא טנק קטן מאוד, שהופעל ע"י צוות של 2 אנשים. טנקים אלה הם יורשיו הישירים של הטנק הקל הראשון, רנו FT. בשנות העשרים והשלושים רעיון הטנקט פרח, שכן הם יכלו לשמש הן לשיטור במושבות האימפריות, וכפי שצוין בקשר לטנק הקל - כחיל פרשים משוריין במלחמה. הטנקטים יוצרו בין השנים 1930 עד 1939, אך ייצורם פסק מיד לאחר מכן בגלל יעילותם המוגבלת ופגיעותם הרבה מנשקי נ"ט.
המונח "שריונית" כבר לא נמצא בשימושו המקורי. באנגלית, המונח הוצא משימוש ואילו בעברית המונח "שיריונית" מציין רכב קרב משוריין אופני.
  • טנק חי"ר הוא טנק שנועד לעבוד צמוד לחיל הרגלים על מנת להבקיע מערכים של האויב ולכבשם. הטנק נועד להתקדם ביד עם החי"ר, לחפות עליהם ולהשמיד את עמדות ההגנה של האויב. הרעיון לטנק החי"ר פותח בזמן מלחמת העולם הראשונה בידי הבריטים והצרפתים. טנק החי"ר תוכנן לעבוד בתיאום עם חיל הרגלים, לנוע במהירות איטית יחסית של קצב ריצה של חייל, דבר שאיפשר לו לשאת שריון כבד יותר מהטנק הממוצע. למרות שימוש נרחב על ידי בריטים במלחמת העולם השנייה, התברר שאין צורך בטנקי חי"ר, שכן תפקידם ניתן לביצוע על ידי טנקים בינוניים.
  • טנק שיוט (Cruiser tank) הוא טנק שתוכנן לנוע מהר ולהשמיד טנקים של האויב. טנקי השיוט תוכננו כדי להשלים את טנקי החי"ר ולנצל את הפרצות שהם יצרו כדי לאגף את כוחות האויב ולהשמיד את הטנקים שלהם. למעשה זו היא הגדרה בריטית למה שהיה ידוע בצבאות אחרים כטנקים בינוניים, אך הטנקים הבריטים היו קלים במעט ממקביליהם בעולם. במהלך מלחמת העולם השנייה התברר לבריטים שטנק השיוט חייב לגדול ולהתחמש בנשק כבד יותר, שכן יכולתו בשדה הקרב מוגבלת. כך קרה שלבסוף נהפכו טנקי השיוט לטנקים כבדים יחסית, ולבסוף הוחלף בטנקי מערכה עיקריים.
צ'אלנג'ר 2 - טנק מערכה מודרני
הגדל
צ'אלנג'ר 2 - טנק מערכה מודרני
  • טנק מערכה (Main battle tank) הידוע בראשי התיבות שלו MBT הוא טנק מודרני המהווה את חוט השדרה של חיל השריון ותוכנן להתמודד כמעט עם כל האיומים בשדה הקרב ולבצע מספר רב של משימות ותפקידים. במידה מסוימת, זהו טנק כלבו שיצירתו התאפשרה עקב התפתחות אדירה בטכנולוגיית השריון, החימוש וההנעה.
  • טנקים יעודיים

קטגוריה זו כוללת טנקים שהותאמו למשימות מיוחדות ולמעשה מתפקדים ככלי רכב משוריין או רכבי הנדסה ממוגנים המבוססים על תובת טנק. דוגמאות לכך הם טנקי הנדסה עם ציוד לפינוי מכשולים ומוקשים, טנקי חילוץ המצוידים לחילוץ טנקים אחרים מהשטח, וטנקי גישור המצוידים בגשר נייד.



2005-12-23 09:28:21, גדי

אני לא ממש יודע אבל לא כל הטנקים כאלה טובים

השאירו את תגובתכם

שם