להקמה וניהול חנות באינטרנט ע"י סמארטפון! לחץ כאן »

ר' יום טוב ליפמן הלוי הלר "בעל התוספות"
אתר המתעד את אילנות היוחסין של צאצאי הרב יום טוב ליפמן הלוי הלר

העסק שלך יכול להופיע כאן. לחץ כאן לפרטים »





לכל צאצאי בעל התוספות יום טוב

הינכם מוזמנים להצטרף לקהילת הצאצאים בפייסבוק.http://www.facebook.com/group.php?gid=57372645670



   נשמח אם תשלחו כל מידע המצוי ברשותכם בנושא בעל התוספות יום טוב    כגון: כתבות, תמונות, רשימות ספרים, מגילות, עותקים מאילנות היוחסין וכו'   למייל: tal_yom_tov@walla.com



קישורים

תולדות ר' יום-טוב ליפמן הלוי העליר זצל


הרב יום-טוב ליפמן הלר, הידוע גם כ"בעל התוספות יום-טוב", היה מגדולי חכמי אשכנז ופולין, ומחבר בעל הפירוש "תוספות יום-טוב" על המשנה.

ר' יום-טוב ליפמן הלר נולד לאביו הרב נתן הלוי הלר בשנת של"ט (1579) בעיר וואלרשטיין בבוואריה שבגרמניה, ונפטר בפולין בעיר בקרקוב בשנת תי"ד (1654)  הוא גדל בבית סבו, אבי אביו, הרב הגאון משה הלוי וואלירשטיין שהיה רבה של כל קהילת אשכנז.

 

 

 

יום-טוב ליפמן הלר התייתם מאביו ר' נתן עוד בהיותו ברחם אימו. בצעירותו למד אצל המהר"ל מפראג –– ר' יהודה ליווא, וכן אצל ר' יעקב גינצבורג שהיה אב בית הדין בעיר פרידבורג, ואצל ר' שלמה אפרים לונטשיץ  בנוסף לבקיאותו הגדולה בש"ס ובפוסקים, עסק בקבלה, בפילוסופיה ובדקדוק ורכש השכלה רבה במתמטיקה, באסטרונומיה ובמדעי הטבע.

יום-טוב ליפמן הלר היה בקי מופלג במנהגי ישראל, כיון שגדל באשכנז, ושימש ברבנות בבוהמיה, אוסטריה, רוסיה ופולין.

בהגיעו לגיל שמונה עשרה (שנת שנ"ז) התמנה לדיין בפראג בבית הדין של רבו המהר"ל, ובתפקיד זה כיהן עשרים ושמונה שנים עד שנת שפ"ה (1625). בהמשך מינו אותו רב בניקלשבורג, ואחרי ששה חודשים לאב בית דין בווינה, שם היה עד שנת שפ"ז (1627).

בעת כהונתו בווינה השתדל מאד יום-טוב ליפמן הלר לפני הממשלה בעד היהודים, אשר ניגזר עליהם לבל ידורו במקום מיוחד להם לבדם. הממשלה הטתה אוזן לדבריו ונתנה ליהודים את מגרש לעאפאלדשטאדט למקום מגורם. אלא ששונאיו הלשינו עליו בפני המלך פרדיננד השני, והאשימו אותו שהתבטא קשות נגד הממשלה והנצרות בספריו, ובעקבות כך הובל ר' יום-טוב ליפמן הלר לווינה ונאסר שם ביום ח' בתמוז שפ"ט (1629). הוא נידון למיתה ועל ספריו הוכרז חרם, אולם בהשתדלותם של נכבדי קהילת פראג, הומר עונש המוות בכופר רב, ובוטל החרם על ספריו אחרי מחיקות שנעשו בהם. גזר הדין אסר עליו גם לכהן בשטח אוסטריה, אולם הוא צומצם אחר כך לעיר פראג לבדה. הוא שוחרר אחרי מאסר של ארבעים יום, וחזר לביתו בערב יום הכיפורים שנת ש"צ (1630). את יום ה' בתמוז, היום בו נתקבלה פקודת המאסר, קבע לתענית לכל צאצאיו.

ביום ג' בתמוז ה' שצ"א (1631) עזב ר' יום-טוב ליפמן הלר את פראג ונסע ללובלין לחתונת בנו. משם נסע לבריסק שבליטא, ורבי יעקב מלובלין כיבדו לשאת את דרשת "שבת שובה" של שנת שצ"ב (1632). אח"כ נסע לנמירוב (פודוליה) ונתקבל שם כרב.

בחודש אייר שצ"ד (1634) נקרא לכהן בעיר לודמיר אשר בווהלין. בשנת ת"ג (1843) הלשינו עליו מתנגדיו בפני הנסיך המחוזי, והוא גזר עליו גזירת גירוש מהמקום, אשר בוטלה בהתערבותם של נכבדי וורשה.

בסוכות ת"ד (1644) נקרא יום-טוב ליפמן הלר לכהן בקראקא (קראקוב), במקום רבי יואל סירקיש (הב"ח), וניהל שם גם ישיבה גדולה. הוא פעל רבות להתרת העגונות שהתרבו בעקבות פרעות חמלניצקי (פרעות ת"ח-ת"ט). הוא נפטר בקרקא בו' באלול תי"ד (1654).

המקובל רבי משה זכות הספידו בשיר קינה שחיבר לכבודו, ורבי זליג מרגליות מעיד עליו: "שלא הניח אחריו מעות לקנות לו תכריכין, אף שהיה רבה של קראקא, עיר ואם בישראל. וכל זה מפני שלא פשט ידו בממון שאינו של יושר ולא קיבל מתנות".

ר' יום-טוב ליפמן הלר לא נקבר במרכז בית העלמין כנהוג לרב, אלא ליד הגדר, ומעשה שהיה כך היה: יום-טוב היה רגיש לנושא הצדק החברתי. בימיו, הכלי היחיד לעזרה לעניים היה הסעד, ולכך נידרשו תרומות וצדקה מידי העשירים. לפיכך עסק יום-טוב רבות בגביית כספים מהעשירים, והנה סירב אחד הגבירים לתת צדקה  אמר לו יום-טוב : "הכיצד אתה עשיר גדול מקמץ ידך ושכנך העני תורם ביד רחבה?"

העשיר לא שינה דרכיו, ויום-טוב קבע בדין תורה, שבבוא השעה ייקבר העשיר בקצה בית הקברות ליד החומה, כעונש על קמצנותו, וכך היה.

והנה לאחר מות העשיר חדלו אותם השכנים העניים מנתינתם, ואז התגלתה האמת: לא את כספם הם תרמו, אלא מכספו של אותו עשיר, אשר "בסתר חילק להם את כספו, שלא בבושת פנים ולא יוכלו לתרום לצדקה". יום-טוב נחרד מהעוול שעשה לאיש שהיה הצדיק האמיתי (נותן בסתר), וגזר כי בבוא יומו ייקבר גם הוא ליד הגדר .

 
לבדיקת אילן היוחסין שברשותכם ושילובו בעץ השלם - יש לשלוח את הנתונים לכתובת המייל שבאתר